מאת צוות TopicLearnתרגיל "לחבר ולכתוב" מבקש מכם לנסח במילים שלכם רעיון שרק עכשיו למדתם, ולקשור אותו למשהו שאתם כבר מכירים. אין תשובה נכונה ואין למה להשוות, וזה בכוונה: הערך נמצא בכתיבה עצמה. זה השלב שבו החומר מפסיק להיות משהו שקראתם ומתחיל להיות משהו שאתם יכולים להגיד.
איך התרגיל נראה
השאלה ספציפית ואישית, לא "סכמו את הפרק". משהו בכיוון של: איך הייתם מסבירים סופרפוזיציה לעצמכם בגיל 15. מתחת לשאלה יש תיבת טקסט ריקה, בלי ציון ובלי תשובת מודל שמחכה שתשוו אליה.
לניסוח כזה יש שני תפקידים. הוא מוציא אתכם מאוצר המילים של המקור, כך שאתם נאלצים לבחור מילים בעצמכם. והוא דורש חיבור למשהו שכבר נמצא בראש שלכם: הילד שהייתם, עבודה שעשיתם, תחום שאתם באמת מבינים.
השוו את זה ל"סכמו את הפרק", שאפשר לסיים אותו בסידור מחדש של משפטים שקראתם לפני דקה וחצי. שאלה שמכוונת לאדם מסוים לא נסגרת ככה. צריך להחליט מה הוא כבר יודע, מה להשאיר בחוץ ואיזו מילה לא תתפוס אצלו. כל החלטה כזאת דורשת שתחזיקו את הרעיון ולא את הדף.
למה הכתיבה מוצאת את החורים
הסבר טוב נקרא חלק, והחלקות הזאת מבלבלת. קל לטעות ולחשוב שהשליטה של מי שכתב אותו היא השליטה שלכם. ברגע שאתם מתחילים לכתוב, הכותב לא נמצא שם כדי לסדר את המשפט במקומכם.
כדי לכתוב הסבר צריך לבחור מילים, לבחור סדר ולבחור דוגמה. כשאחד מהם נתקע, קיבלתם כתובת מדויקת של הפער.
ככה זה נראה בפועל. אפשר לכתוב בקלות ש"סופרפוזיציה היא מצב שבו חלקיק נמצא בשני מצבים בבת אחת", ואז להיתקע לגמרי כשמנסים להסביר מה זה "בבת אחת" ומה קורה כשמודדים אותו. ההיתקעות הזאת היא הממצא.
לחשוב את זה בראש זה לא אותו דבר
התחושה של "בסדר, אני יכול להסביר את זה" היא לא באמת בדיקה. המחשבה רצה מהר ומדלגת על התפרים בלי להודיע לכם שדילגה. כתיבה איטית מספיק כדי שלא תוכלו לדלג: אתם מתחייבים למילה אחת במקום לענן של מילים כמעט נכונות, ונשאר לכם טקסט שאפשר לחזור ולקרוא. הטקסט הזה הוא רוב הערך, כי משפט מעורפל נראה מעורפל על הדף בצורה שהוא לא נראה בתוך הראש.
החיבור לידע קיים הוא לא קישוט
עיבוד מעמיק עובד בדיוק ככה: חומר חדש נתפס טוב יותר כשהוא נתלה על מבנה שכבר קיים. לפרט שיש לו חיבור אחד למשהו מוכר יש דרך חזרה אליו, ולפרט שמרחף לבד אין. לכן השאלה מבקשת את החיבור במפורש, ולא משאירה אותו למקרה.
איפה זה יושב בתוך השיעור
שלב הכתיבה בא אחרי ההסבר, ובדרך כלל גם אחרי בדיקת זיכרון, לא לפניהם. קודם צריך משהו לחבר אליו. כל פורמט בשיעור שואל שאלה אחרת:
- בדיקת זיכרון שואלת אם הפרט בכלל נגיש לכם.
- גרירה והתאמה שואלת אם אתם מבדילים בין מושגים דומים.
- לחבר ולכתוב שואלת אם אתם מסוגלים להפיק את ההסבר בעצמכם, בצורה שאף אחד לא נתן לכם.
שליפה אקטיבית וחזרות מרווחות מתוכננות לתוך רצף השיעורים של הקורס מההתחלה, כך שמושג שכתבתם עליו בשלב מוקדם נוטה לחזור בהמשך בצורה שמבקשת מכם להשתמש בו, לא רק לזהות אותו.
איך להוציא מזה יותר
- כתבו לאדם ספציפי. קהל מטושטש מייצר כתיבה מטושטשת. עצמכם בגיל 15, או עמית מתחום אחר לגמרי.
- השתמשו בדוגמה שלא הופיעה בשיעור. דוגמה מוכנה מאפשרת לשחזר את הצורה של ההסבר בלי להבין אותו.
- אל תחליקו את החלק שאתם לא בטוחים בו. כתבו דווקא את המשפט שלא נוח לכתוב, ותראו איפה הוא נשבר.
- קצר עדיף. ארבע או חמש שורות. תשובות ארוכות נוטות לגלוש בחזרה לחזרה על הטקסט שקראתם.
מה עושים עם התשובה אחר כך
רוב האנשים כותבים את התשובה וממשיכים הלאה. אפשר להוציא ממנה יותר, וזה כמעט לא עולה זמן.
- קראו אותה מיד אחרי הכתיבה וסמנו כל משפט שהיה קשה לכם להגן עליו אם מישהו היה שואל "למה בעצם?"
- חזרו אליה לפני השיעור הבא בקורס. מה שנקרא מעורפל אחרי יום הוא החלק שכדאי לחזור אליו, ובדרך כלל זה לא החלק שציפיתם לו.
- שימו אותה ליד ההסבר של השיעור וחפשו מה השמטתם, לא מה טעיתם בו. ההשמטות הן המקום שבו ההבנה דקה.
מתי זה הפורמט הלא נכון
בתחילת נושא חדש לגמרי, כשאין עדיין למה לחבר, השאלה מייצרת פרפרזה ולא הבנה. זה גם פורמט חלש למיומנויות שהן בעיקר ביצוע: הרצת קוד, תרגול קיצורי מקלדת, פתרון תרגיל חישובי. שם עדיף לעשות מאשר לתאר. ב-TopicLearn פורמט התרגיל נבחר לפי הנושא, ולכן בשיעור עתיר קוד עורך הקוד יעבוד יותר, ובשיעור מושגי הכתיבה תעבוד יותר. בקורס אחד יופיעו בדרך כלל כמה פורמטים שונים, כך שהכתיבה לא נדרשת לשאת את כל השיעור לבדה.
אם התשובה יצאה לכם בקלות, ידעתם את החומר. אם היא יצאה מגומגמת וחצי גמורה, מצאתם את המשפט שכדאי לחזור אליו. בשני המקרים שלוש הדקות האלה החזירו מידע שקריאה חוזרת לא מחזירה.