אפשר להעלות ל-TopicLearn מבחן משנים קודמות, גם כסריקה וגם כתמונה מהטלפון, ולעבור עליו שאלה אחרי שאלה. על כל שאלה המורה מסביר מה היא בודקת, בודק את התשובה שכתבתם ומוביל אתכם דרך הפתרון. אם הוספתם גם את חומרי הקורס שלכם, הוא מצביע על העמוד שבו הרעיון מוסבר.
זה נשמע כמו דרך נוחה יותר לקרוא מחוון תשובות. אבל זה לא אמור להיות כך. כל הערך נמצא בסדר: קודם אתם עונים, ורק אחר כך מקבלים משוב על הניסיון שלכם. ההבדל הזה קובע אם תלמדו משהו או רק תרגישו שלמדתם.
מה קורה כשמעלים מבחן
ההכנה קצרה. מעלים את המבחן כמו שהוא אצלכם, בין אם זה קובץ PDF, סריקה מארכיון המחלקה או תמונה של דף מודפס שצולם בזווית על השולחן. ואז עוברים עליו שאלה אחת בכל פעם.
- קוראים את השאלה וכותבים תשובה משלכם לפני שמבקשים משהו.
- מבקשים משוב על התשובה הזאת. TopicLearn בודק אותה מול השאלה.
- קוראים מה השאלה בודקת, וזה לא תמיד מה שהניסוח מרמז עליו בהתחלה.
- עוברים על הפתרון צעד אחר צעד.
- אם הוספתם חומרים משלכם, פותחים את העמוד שאליו הוא מפנה וקוראים את ההסבר שסביבו.
אין כאן רעיון חדש. תרגול על מבחנים ישנים הוא מהטריקים הוותיקים ביותר בלימודים. מה שמשתנה הוא החלק שבדרך כלל תוקע אנשים: להבין למה תשובה נכונה או לא נכונה. אותו חלק מטופל בזמן שהשאלה עדיין טרייה בראש שלכם.
כדאי גם לדעת שהמשוב מתייחס למה שכתבתם, ולא לתשובה כללית שמתאימה לכל אחד. אם הלכתם בדרך נכונה ונתקעתם באמצע, תראו בדיוק איפה זה קרה. אם בחרתם שיטה לא מתאימה מההתחלה, תשמעו גם על זה, ותוכלו להשוות בין הדרך שלכם לדרך שבפתרון.
למה מבחן ישן מלמד יותר מקריאה חוזרת בפרק
קריאה חוזרת בפרק מרגישה פרודוקטיבית, כי הכול נראה מוכר. אבל היכרות היא לא היכולת להפיק תשובה מול דף ריק. שאלה במבחן מכריחה אתכם להפיק: לבחור שיטה, לכתוב משהו ולהתחייב אליו.
יש יתרון שני שמזלזלים בו: מבחנים ישנים מראים איך שואלים. נושא שאתם מכירים היטב עדיין יכול להפתיע אתכם אם השאלה ניגשת אליו מזווית שלא תרגלתם. אם ראיתם את הזווית הזאת עשר פעמים לפני המבחן האמיתי, ההפתעה נעלמת.
כדאי לקרוא מה השאלה בודקת
החלק השימושי ביותר קל לדלג עליו. לפני הפתרון מקבלים הסבר קצר על מה שהשאלה באמת בודקת. שאלה שנראית כמו שאלת הגדרות יכולה להיות שאלה על ההבדל בין שני מושגים דומים. שאלה עם סיפור ארוך יכולה לדרוש נוסחה אחת בלבד, והסיפור שם כדי לראות אם תמצאו אותה.
כשיודעים את זה, הטעויות מתחילות להתארגן. טעות היא כמעט אף פעם לא אקראית. יישמתם רעיון נכון על מצב לא נכון, או השתמשתם בנוסחה הנכונה והחסרתם שלב, או שהכרתם את המונח אבל לא את התנאי שבו הוא חל. אלה שלוש בעיות שונות עם שלושה תיקונים שונים, ו-X אדום לא אומר לכם איזו מהן יש לכם.
דוגמה להבדל
נניח שאתם מתכוננים למבחן במבוא לסטטיסטיקה וטעיתם בשאלה על רווח סמך. אם אתם רואים רק את המספר הנכון, כנראה תחליטו שזו הייתה טעות חישוב. אם אתם קוראים מה השאלה בדקה, אולי תגלו שהיא בדקה אם אתם יודעים מה הרווח אומר על המדגם ומה הוא אומר על האוכלוסייה. זה פער מושגי, ותרגילי חישוב נוספים לא יסגרו אותו.
איך מנהלים מפגש תרגול
- בוחרים קבוצת שאלות ועונים עליהן עם טיימר, בלי חומר, כמו במבחן עצמו.
- רק אחר כך מתחילים לבדוק. לא מציצים בפתרון של השאלה הראשונה באמצע הסט.
- על כל שאלה שטעיתם בה כותבים שורה אחת במילים שלכם: מה השאלה בדקה.
- חוזרים לחומר של אותו רעיון, ואחרי יום או יומיים מנסים שאלה דומה שוב.
אם יש לכם את המבחן בכמה גרסאות, שמרו אחת בצד. תתייחסו אליה כחזרה גנרלית כמה ימים לפני המבחן האמיתי, ואל תסתכלו בפתרונות עד שסיימתם. כך תקבלו תמונה הוגנת של המקום שבו אתם עומדים.
ויש עוד הרגל קטן שמשתלם: אחרי כל מפגש, פתחו את הרשימה של השאלות שטעיתם בהן ובדקו אם יש חוזרות. אם אותו סוג שאלה מפיל אתכם שוב ושוב, זה סימן שהבעיה היא בנושא ולא בשאלה, ושם כדאי להשקיע את הזמן שנשאר עד המבחן.
איפה זה מגיע לגבול שלו
מבחן ישן מראה מה נשאל, לא מה ישאלו. סילבוסים משתנים, מרצים מתחלפים, ושאלה שהייתה פופולרית לפני חמש שנים אולי לא תופיע שוב. השתמשו במבחנים ישנים כדי ללמוד את הסגנון ולבדוק הבנה, לא כדי לנחש שאלות.
גם איכות התמונה חשובה. סריקה ברורה עובדת טוב יותר מתמונה כהה עם אגודל על אחת הפינות, אז שווה לצלם מחדש תמונה לא טובה. ואם אתם מגלים שאתם משננים פתרון של שאלה מסוימת, עצרו. המטרה היא לדעת לפתור את השאלה הבאה, זו שעוד לא ראיתם.
