מאת צוות TopicLearnרמות עיבוד היא התפיסה שלפיה מה שתזכרו תלוי בעומק החשיבה שלכם על המשמעות של החומר בזמן שאתם לומדים אותו, ולא בכמות הפעמים שראיתם אותו או במשך הזמן שישבתם עליו. לקרוא מילה ולשים לב איך היא נראית משאיר עקבה חלשה. לשאול מה היא אומרת ולחבר אותה למשהו שאתם כבר מכירים משאיר עקבה שנשארת.
מאיפה זה בא
ב-1972 הציעו הפסיכולוגים פרגוס קרייק ורוברט לוקהארט שהזיכרון הוא לא סדרה של מגירות נפרדות, אלא תוצר לוואי של העבודה המנטלית שאתם עושים על מידע. ככל שהעבודה הזאת מתמקדת יותר במשמעות, הזיכרון חזק יותר. יש סקירה קצרה בעמוד על מודל רמות העיבוד, אבל הטענה המרכזית נכנסת במשפט אחד: עומק החשיבה ברגע הלמידה מנבא מה יישאר אחר כך.
רדוד, בינוני ועמוק
המחקר המקורי תיאר סולם גס. עוד מתווכחים איפה בדיוק עוברים הגבולות, אבל הסולם שימושי כדי לבדוק איך אתם לומדים בפועל.
- רדוד (מבני): תשומת לב לאיך שהדבר נראה. האם המילה כתובה באותיות גדולות? האם המשפט מסומן בקו? באיזה חלק של העמוד הוא היה?
- בינוני (צלילי): תשומת לב לאיך שהדבר נשמע, למשל לחזור על מונח בקול עד שהוא מרגיש מוכר.
- עמוק (משמעותי): תשומת לב למה שהדבר אומר. מה הוא מרמז? במה הוא שונה מרעיון דומה? מתי הוא נכון ומתי לא?
רוב מה שמרגיש כמו לימוד נמצא בשני השלבים הראשונים. קריאה חוזרת, העתקת הגדרה מילה במילה וצביעת עמוד בשלושה צבעים של טוש הם נוחים, וברובם רדודים. אם אתם רוצים לראות כמה המלכודת הזאת נפוץ, הפוסט למה סימון בצבע מרגיש כמו למידה עובר עליו.
למה זמן שהושקע הוא לא אותו דבר כמו עומק
דמיינו שני אנשים שלומדים אותו עמוד, על האופן שבו חיסונים מאמנים את מערכת החיסון. הראשון קורא אותו שלוש פעמים ומסמן את המשפטים החשובים. השני קורא פעם אחת, סוגר את העמוד וכותב הסבר קצר למה חשיפה שנייה לחיידק מייצרת תגובה מהירה יותר, בעזרת השוואה יומיומית משלו. הראשון השקיע יותר זמן. השני עשה הרבה יותר עבודה על המשמעות, ואחרי כמה ימים בדרך כלל דווקא השני יהיה זה שעדיין יכול להסביר.
חזרה היא לא חסרת ערך, אבל חזרה ברמה רדודה בעיקר גורמת לפני השטח להרגיש מוכר. היכרות קל לבלבל עם ידע, ולכן עמוד יכול להיראות מובן מאליו בזמן הקריאה ולהיעלם ברגע ששאלה דורשת מכם להשתמש בו.
איך מעמיקים את הלמידה
אתם לא צריכים טכניקה מיוחדת. אתם צריכים להפוך מגע פסיבי עם החומר לשאלה על המשמעות שלו. כמה צעדים שעובדים:
- שאלו למה ואיך אחרי כל פסקה. זה לב העניין בשאילת שאלות מפרטות, והיא מכריחה אתכם לחבר את העובדה החדשה למשהו שכבר יש לכם.
- הפיקו את התשובה במקום לקרוא אותה. אפקט ההפקה העצמית מראה שחומר שיצרתם בעצמכם נשאר טוב יותר מחומר שקיבלתם מוכן.
- השוו והבדילו. קחו שני רעיונות שקל לבלבל ביניהם וכתבו משפט אחד על מה שמפריד ביניהם.
- יישמו על מקרה שהמצאתם. אם למדתם כלל, המציאו מצב שבו הוא חל ומצב שבו הוא לא חל.
- הסבירו בלי להסתכל. אם אי אפשר, מצאתם את הנקודה הרדודה.
שימו לב שכמה מהצעדים האלה הם גם היזכרות. לשלוף רעיון מהזיכרון ולנסח אותו מחדש במילים שלכם זה עיבוד עמוק ושליפה בבת אחת, וזו חלק מהסיבה שתרגול שליפה מהזיכרון כל כך יעיל.
איך זה נראה בתוך שיעור
בשיעורים של TopicLearn יש תרגילים כמו הסבר-חזרה וחיבור וכתיבה, שבהם אתם מנסחים רעיון במילים שלכם או מחברים אותו למשהו שאתם כבר יודעים. הפורמטים האלה קיימים כי משימה שמתמקדת במשמעות עושה את העבודה העמוקה שקריאה חוזרת לא יכולה לעשות. בחשבון חינמי אפשר להתרשם מזה, ובעמוד המחירים מפורט מה כוללות התוכניות.
הסתייגות לגבי עומק
עומק הוא לא תמיד עדיף לכל מטרה. אם צריך לשנן מספר טלפון מדויק או רשימת אוצר מילים למחר, גישה שמבוססת רק על משמעות יכולה להיות איטית, ויש מקום לחזרה מכנית. המחקר גם מצא שמה שעושים בזמן הלימוד צריך להתאים למה שיידרשו לעשות אחר כך. ובכל זאת, בשביל להבין, להסביר וליישם רעיונות, וזו המטרה של רוב הלומדים, עומק הוא המנוף שכדאי למשוך.
בפעם הבאה שתסיימו בלוק לימוד, שאלו שאלה אחת: חשבתי על מה שזה אומר, או רק על איך שזה נראה בעמוד? רבע שעה מהסוג הראשון שווה יותר משעה מהשני.