להתחיל עבודה שבה כולם מניחים שאתם כבר יודעים דברים שאתם לא יודעים זה מצב רגיל, ולא הוכחה שגייסו אתכם בטעות. הדרך לעבור את השבועות הראשונים היא ללמוד לפי הסדר שהעבודה באמת דורשת, וזה כמעט אף פעם לא הסדר שקורס או ספר לימוד היו בוחרים. תלמדו את המערכת האחת שתיגעו בה ביום שלישי לפני שתלמדו את הארכיטקטורה הכללית, ותנו לפערים שאף אחד עוד לא שאל עליהם להישאר פתוחים עוד קצת.
למה הסדר של ספר לימוד לא עובד כאן
תוכנית לימודים בנויה היטב מתחילה מהיסודות ומטפסת משם למעלה. זו הצורה הנכונה כשיש לכם סמסטר שלם. בתפקיד חדש יש לכם ישיבת בוקר ביום שלישי שבה מישהו שואל איך שירות החיוב מטפל בניסיונות חוזרים, והיסודות נמצאים במרחק שלושה שבועות בקצב שקורס מסודר מתקדם בו. אז הסדר צריך להתהפך. מה שנמצא מולכם השבוע בא ראשון, והתיאוריה שמתחתיו מתמלאת אחר כך, כשכבר יש משהו קונקרטי לחבר אותה אליו.
לסדר הזה יש יתרון אמיתי מעבר לברור מאליו. מושג שנלמד כשיש לכם בעיה ספציפית שזקוקה לו נתפס הרבה יותר טוב מאותו מושג שנלמד באוויר, כי הוא מגיע עם וו לתלות אותו עליו במקום לרחף לבד.
תנהלו רשימה של כל מה שהנהנתם אליו בלי להבין
בחודש הראשון תמצאו את עצמכם מהנהנים מול המון ראשי תיבות. חלק מהם באמת חשובים. חלק הם פשוט שם פנימי למשהו שאתם כבר מכירים במילה אחרת. לרשום כל אחד מהם ברגע שהוא עובר, ברשימה אחת רציפה, הופך תחושה מעורפלת של פיגור לרשימה סופית של פריטים שאפשר לעבוד עליהם.
לחלק את הרשימה לשתיים: השבוע ובהמשך
- השבוע: כל מה שחוסם משימה שכבר הוקצתה לכם, או שבטוח יעלה בישיבה שאתם יושבים בה.
- בהמשך: הקשר שיהפוך אתכם לטובים יותר בתפקיד בעוד חצי שנה, אבל לא עוצר אתכם היום.
- כנראה אף פעם: ראשי התיבות שהתבררו כספק שכבר אף אחד לא עובד איתו.
רוב הלחץ בתפקיד חדש נובע מהתייחסות לכל זה כאל ערימה דחופה אחת. אחרי מיון, הרשימה הדחופה בדרך כלל קצרה מספיק כדי לסיים אותה תוך שבוע, והשאר מפסיק להרגיש כמו חוב שרודף אחריכם.
לשאול כל עוד יש לכם את הפטור של החדשים
יש חלון בתחילת עבודה שבו לשאול מה המשמעות של משהו לא עולה לכם כלום. החלון נסגר בהדרגה, לא כי מישהו החליט שהוא צריך להיסגר, אלא כי אחרי כמה חודשים אותה שאלה כבר רומזת שהייתם אמורים לדעת. תנצלו את החלון הזה. תשאלו את השאלה הבסיסית בשבוע השני במקום לעקוף את הפער בשקט במשך חצי שנה.
השאלות ששוות את הזמן של עמית הן אלה שספציפיות לחברה שלכם: למה בתהליך ההעלאה לאוויר יש עוד שלב אישור, מי באמת אחראי על השירות שאף אחד לא רוצה, ומה הלקוחות עושים עם המוצר כל היום. שום דבר מזה לא כתוב במקום ציבורי. ידע כללי זה סיפור אחר. השפה, הפריימוורק, המושג המקצועי, כל אלה זמינים בכל מקום, וללמוד אותם לבד מהיר יותר מלתפוס למישהו שעה ביומן.
עשרים דקות לפני שהיום מתחיל, לא מרתון בסוף שבוע
התוכנית המתבקשת היא ללמוד ברצינות בשבת ולהגיע ביום ראשון מעודכנים. היא כמעט אף פעם לא שורדת חודש ראשון, שהוא מתיש הרבה יותר משנראה מבחוץ. מפגש קצר וקבוע לפני תחילת יום העבודה, בערך עשרים דקות, מכסה יותר חומר לאורך שלושה שבועות משני סופי שבוע שאפתניים שגם ככה נדחים.
קצר ותכוף גם מתאים לצורה של הבעיה. הרשימה שלכם משתנה כל כמה ימים ככל שנוחתות משימות חדשות, אז מפגש כל בוקר עוקב אחריה טוב יותר ממפגש ארוך אחד שתוכנן לפי מה שידעתם בשבוע שעבר.
להפוך את המסמכים הפנימיים למשהו שיכול לבחון אתכם
לקרוא את מסמך הנהלים של הצוות פעמיים מרגיש פרודוקטיבי ועושה מעט מאוד. מה שבאמת בודק אם אתם יודעים הוא שאלה שדורשת מכם לשלוף את התשובה מהזיכרון. לזהות עמוד שראיתם קודם ולהיות מסוגלים להשתמש בו בישיבה הן שתי יכולות שונות, ורק אחת מהן מופיעה כשיש לחץ.
כאן TopicLearn מתאים לעבודה חדשה במיוחד. אפשר לבנות קורס מקבצים שכבר יש לכם, כך שמסמך ארכיטקטורה פנימי או מדריך קליטה הופך לרצף שיעורים קצר עם בדיקות שליפה ותרגולים, במקום לקובץ שאתם כל הזמן מתכוונים לקרוא שוב. אפשר גם לצמצם את תוכנית הקורס לפני שהיא נבנית, כך שהיא תכסה את השירות האחד שאתם תורנים עליו ולא את כל הפלטפורמה.
איך נראית התקדמות אחרי חודש
הפער לא נסגר בבת אחת, וגם לא צריך. אחרי חודש היעד הסביר הוא לא לדעת את מה שהצוות יודע. הוא שהרשימה של מה שהנהנתם אליו קצרה ממה שהייתה, שהפריטים שנשארו בה נשארו כי בחרתם להשאיר אותם, ושאתם יכולים לתאר את מה שאתם לא יודעים בצורה מדויקת מספיק כדי ללכת ולמצוא את זה. זו עמדה אחרת לגמרי מזו שהתחלתם בה, גם כשמבפנים זה לא מרגיש ככה.