מאת צוות TopicLearnכדי לקרוא מאמר מחקר בלי להיות חוקרים, לא קוראים אותו מההתחלה ועד הסוף. קוראים את התקציר, אחר כך את התרשימים, אחר כך את המסקנות, מחליטים אם המאמר עונה על השאלה שלכם, ורק אז קוראים את האמצע, עם עיפרון ועם שאלה אחת ברורה. מאמר הוא דוח שנכתב לאנשי המקצוע בתחום, לא סיפור, והוא דורש סדר קריאה אחר.
למה מאמרים מרגישים בלתי אפשריים
מאמר הוא טקסט דחוס. כל משפט מניח שאתם כבר מכירים את אוצר המילים של התחום, וכל טענה צריכה לעמוד מול ביקורת עמיתים, ולכן הניסוח זהיר וכבד. קורא חכם מבחוץ קורא את העמוד הראשון לאט, נתקל בשלושה מונחים שהוא לא מכיר ומוותר.
זה לא אומר משהו על האינטליגנציה שלכם. זו בעיה של סדר ושל ציפיות. אף אחד לא מצפה לקרוא לוח זמנים של רכבות מהשורה הראשונה ועד האחרונה, ומאמר דומה ללוח זמנים יותר משהוא דומה לרומן.
מתחילים משאלה, לא מהמאמר
לפני שפותחים, כתבו משפט אחד: מה אני רוצה להוציא מזה? למשל: "האם השיטה הזאת מתאימה למתחילים?" או "מה מצאו על שינה וזיכרון?" שאלות שונות שולחות לחלקים שונים במאמר. בלי שאלה, כל פסקה מקבלת את אותו משקל, ובסוף כמעט לא נשאר כלום.
הסדר שכדאי לקרוא בו
- כותרת ותקציר. התקציר הוא הסיכום שהמאמר כותב על עצמו: השאלה, השיטה והתוצאה. אם הוא לא נוגע בשאלה שלכם, עצרו. זו תוצאה טובה, לא כישלון.
- תרשימים וטבלאות, יחד עם הכיתובים. התוצאות נמצאות בדרך כלל כאן, וגרף טוב מראה בעשר שניות יותר משני עמודים של טקסט. קודם שאלו מה מופיע על כל ציר, ורק אחר כך מה זה אומר.
- הדיון או המסקנות. כאן הכותבים אומרים מה לדעתם מצאו, ומה הם מודים שלא הצליחו להראות.
- המבוא, בשביל הרקע והפער שהכותבים טוענים שהם ממלאים.
- שיטות המחקר, רק עד כמה שצריך כדי לשפוט אם התוצאה אמינה.
- כל השאר, ורק אם השאלה שלכם עדיין פתוחה.
הסדר הזה מרגיש כמו קיצור דרך אסור, אבל הוא לא. גם חוקרים קוראים כך, ולא פעם עוברים על אותו מאמר שלוש פעמים, בכל פעם בעומק אחר.
בפרק השיטות מחפשים דבר אחד
אין צורך להבין את הסטטיסטיקה כדי להפיק ערך מפרק השיטות. חפשו עובדות פשוטות: את מי או מה חקרו, כמה, מול מה השוו, ואיך מדדו. קבוצה קטנה בלי השוואה ועם מדד מעורפל מגבילה עד כמה אפשר למתוח את המסקנה, לא משנה מה כתוב בכותרת.
בדקו גם אם המאמר הוא טרום פרסום, כלומר כזה שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים. מאמרים כאלה יכולים להיות מצוינים. פשוט קראו אותו בידיעה שאף אחד מחוץ לצוות הכותבים עוד לא ערער עליו.
מפרידים בין מה שמצאו למה שהם חושבים שזה אומר
התוצאות הן המדידות. הדיון הוא הפרשנות, ושם מותר לכותבים להיות אופטימיים יותר. סמנו לעצמכם איזה משפט שייך לאיזה צד, ותנו יותר אמון לסוג הראשון. כשהכותרת של הכתבה על המחקר מבטיחה יותר ממה שהמדידות מראות, ההפרש בדרך כלל יושב בדיון.
מתמודדים עם הז'רגון בלי לאבד את החוט
רשמו רשימה של מונחים לא מוכרים במקום לעצור ולחפש כל אחד באמצע משפט. אותו טריק מפורט במדריך על לימוד הז'רגון של תחום חדש. בקריאה ראשונה רדפו רק אחרי מונחים שמופיעים בתקציר או במשפט שמציג את התוצאה המרכזית. את רוב השאר אפשר להשאיר מעורפל.
קריאה ראשונה ריאלית
תכננו בערך עשרים דקות לקריאה ראשונה של מאמר רגיל, ואל תנסו להבין הכול. תקציר, תרשימים, מסקנות, ודילוג מהיר על השיטות. המטרה היא לדעת מה המאמר שואל, מה הוא מצא, והאם כדאי לחזור אליו. הרבה מאמרים נגמרים כאן, וזו תוצאה טובה. אין חובה לקרוא כל מאמר עד הסוף, ומי שמסיים קריאה ראשונה ויודע להגיד למה לא לחזור אליו כבר חסך לעצמו זמן.
סוגרים את המאמר ואומרים אותו בקול
בסוף סגרו את המאמר וכתבו שלושה משפטים מהזיכרון: מה שאלו, מה עשו, מה מצאו. אם זה לא מצליח, קראתם אבל לא למדתם. זה אותו תרגיל שליפה שעובד גם בזכירת מה שקוראים. אחר כך פתחו שוב, תקנו את החסרים, והוסיפו שאלה אחת שהייתם שואלים את הכותבים אילו יכולתם.
מאמר אחד הוא לא התשובה
מחקר בודד הוא נקודת מידע אחת. ממצאים ממחקר קטן או חדש מצטמצמים לא פעם, או לא חוזרים בכלל, כשצוותים אחרים מנסים לשחזר אותם. אם החלטה תלויה בתוצאה, חפשו מאמר סקירה שמאגד מחקרים רבים, או לפחות מאמר שני שמצביע לאותו כיוון. תוצאה מפתיעה ובודדת היא כיוון לבדיקה, לא פסק דין.
מתי כדאי לקרוא משהו אחר קודם
אם גם אחרי התקציר והתרשימים לא ברור לכם על מה המאמר, כנראה חסר לכם רקע, ולא שקראתם לא נכון. מאמר סקירה או פרק בספר לימוד בנושא הם נקודת פתיחה טובה יותר. ב-TopicLearn אפשר לבנות קורס מהמקורות שלכם, כך שהרקע מסודר לפניכם לפני שחוזרים למאמר.
אפשר לנסות את זה בתוכנית החינמית, והפרטים מופיעים בעמוד המחירים.