חיפוש עבודה נותן לכם יותר שעות פנויות משהיו לכם כבר הרבה זמן, וזו בדיוק הסיבה שלמידה בתקופה כזו קשה יותר משנראה. בלי משמרת לתכנן סביבה ובלי פגישות להימנע מהן, השעות לא מסתדרות מעצמן. הן נבלעות בגלישה חוזרת בלוחות דרושים ובניסוח מחדש של אותה שורה במכתב מקדים. הפתרון הוא לשים מפגש למידה קצר לפני עבודת החיפוש בכל יום, לא אחריה, כדי שהוא ישרוד גם בימים שבהם החיפוש נמשך ונמשך.
למה יומן פתוח מקשה על זה, לא מקל
מי שלומד סביב עבודה קיימת מקבל סיבה טבעית לעצור: פגישה, נסיעה, משמרת שמסתיימת. בחיפוש עבודה אין דבר כזה. היום כולו שלכם, וזה נשמע כמו יתרון עד שרואים שזמן פתוח לגמרי לרוב לא מנוצל טוב. בלי גבול לבדוק אותו, החיפוש עצמו מתרחב וממלא את כל היום: מועמדות אחת נוספת, אתר אחד נוסף לבדוק, ניסוח נוסף לאותו מייל.
יש גם חלק שאף אחד לא מזכיר: חיפוש עבודה מלחיץ בצורה שאוכלת ריכוז גם כשהיומן ריק. דאגה כספית או המתנה לתשובה לא משאירות רווח ביומן, אבל הן כן משאירות פחות קשב לכל דבר שדורש ריכוז ממושך, כולל למידה.
לשים את מפגש הלמידה לפני עבודת החיפוש, לא אחריה
אם מפגש לימוד מחכה עד "אחרי שאסיים עם המועמדויות", הוא אף פעם לא קורה, כי לחיפוש עבודה אין קו סיום ליום. תמיד יש עוד משרה אחת לבדוק. לעשות את ההפך עובד טוב יותר: מפגש ממוקד אחד קודם, לפני שפותחים אפילו אתר דרושים אחד או בודקים מייל, כך שהוא קורה גם בימים שהחיפוש הולך טוב וגם בימים שלא.
להפוך אותו לפגישה הקבועה היחידה ביום בלי לוח זמנים
אותה שעה כל בוקר, בלי קשר למה שקורה ביתר היום, עובד טוב יותר מ"מתי שיהיה רגע פנוי". ליום בלי פגישות אין רווחים טבעיים. להתייחס למפגש הלמידה כפגישה היחידה שלא מתפשרים עליה נותן ליתר היום משהו להיבנות סביבו, במקום ההפך.
לשמור על מפגשים קצרים ולוותר על התוכנית השאפתנית
הלחץ של חיפוש עבודה פוגע בכמות הריכוז הממושך שבאמת זמין, אז מפגש של עשרים דקות עם נקודת עצירה ברורה עדיף על מפגש של שעתיים שננטש באמצע. שיעור אחד, בדיקת שליפה אחת, דבר קונקרטי אחד שנעשה, ואז עוצרים. זה מפגש ששורד יום גרוע. תוכנית שאפתנית של כמה שעות בדרך כלל לא.
לבחור מיומנות שמתאימה לאורך הפער שבאמת יש לכם
חיפוש עבודה יכול להסתיים בעוד שבועיים או להימשך שישה חודשים, ואף אחד לא יודע מראש איזה מהם. לבנות תוכנית סביב תאריך הסיום המקווה, או סביב התרחיש הגרוע ביותר, מוביל או לנטישת משהו באמצע או למתיחת משהו שהיה אפשר לסיים מהר יותר. נושא צר וקונקרטי עדיף כאן על תוכנית פתוחה: שיעור בודד או קורס קצר שבנוי סביב מיומנות אחת ומוגדרת משאיר לכם משהו שלם אם החיפוש מסתיים מהר, ומשהו שאפשר להמשיך לבנות עליו אם הוא לא.
לשים לב מתי זה הופך לדרך להימנע מהחיפוש
ללמוד משהו חדש בתקופת פער הוא באמת שימושי, אבל זה גם יכול להפוך למשימה הקלה יותר שמחליפה בשקט את הקשה יותר. אם מפגש לימוד דוחה הגשת מועמדות ליום המחרת בפעם השלישית ברציפות, זו כבר לא שגרה, זו הימנעות שלובשת חליפה של פרודוקטיביות. המפגש שעובד הוא מפגש תחום: עשרים עד שלושים דקות, נגמר, ואז ממשיכים לחיפוש עצמו. אם הוא ממשיך לגדול וממלא את המקום שמועמדויות אמורות לתפוס, זה הסימן לצמצם אותו בחזרה.
הגרסה הכנה של השגרה הזו היא לא על הכנת תשובה מרשימה לשאלת הריאיון הבלתי נמנעת על הפער. היא על לעבור שבועות באורך לא ידוע עם משהו אמיתי להראות מהחלקים ביום שהחיפוש לא נוגע בהם. אם זה גם נותן לכם משהו ספציפי ואמיתי להזכיר אחר כך, זו תוצאת לוואי של ההרגל, לא הסיבה לבנות אותו.