שיטת הלימוד הטובה ביותר היא לא סגנון קבוע שנולדתם איתו. היא הטכניקה שמתאימה לדבר שאתם באמת מנסים ללמוד עכשיו: עובדה יבשה, מיומנות, או דרך חדשה לחשוב על משהו. רוב העצות ללמידה מדלגות על השלב הזה ונותנות לכם טכניקה אחת לכל מצב, ולכן היא מפסיקה לעבוד ברגע שהנושא משתנה.
למה החלוקה ל'למידה ויזואלית' ו'למידה שמיעתית' לא ממש עוזרת
כנראה עברתם פעם מבחון שסיווג את סגנון הלמידה שלכם כ'ויזואלי', 'שמיעתי' או 'תנועתי'. זה מרגיש נכון כי לכולנו יש העדפה. הבעיה היא שהעדפה לאיך שנוח לכם לקבל מידע היא לא אותו דבר כמו מה שבאמת גורם למידע להישאר. שנים של מחקר שחיפש הוכחות לכך שהתאמת חומר לסגנון מועדף משפרת למידה חזרו כמעט ריקות. מה שכן משפיע זה איך אתם מתעסקים עם החומר: האם אתם נאלצים לשלוף אותו מהזיכרון, ליישם אותו, או להסביר אותו, בלי קשר לזה שהוא הגיע בתרשים או בפסקה.
אז השאלה היא לא 'האם סגנון הלמידה שלי ויזואלי'. השאלה היא 'מה אני בעצם מנסה לעשות עם החומר הזה'.
קודם תגדירו איזה סוג למידה זה
כמעט כל מה שאתם לומדים נופל לאחת משלוש קטגוריות, וכל אחת מהן דורשת גישה שונה.
- שינון עובדות (אוצר מילים, תאריכים, נוסחאות, מונחים): כאן כרטיסיות ובחינה עצמית מוכיחות את עצמן. צריך לתרגל שליפה של התשובה מהזיכרון, לא רק זיהוי שלה כשרואים אותה.
- בניית מיומנות דרך חזרה (תכנות, שפה, כלי נגינה, פתרון סוג מסוים של בעיה): קודם דוגמאות מודרכות, אחר כך תרגילים עם פחות ופחות הכוונה, פרוסים על פני כמה מפגשים במקום דחוסים לאחד.
- הבנת רעיון חדש (תיאוריה, מערכת, איך משהו עובד): כאן הכי עוזר להסביר במילים שלכם, לצייר את הקשרים בין החלקים, ובמכוון לחפש את המקרה שבו ההבנה הנוכחית שלכם נשברת.
רוב הקורסים נותנים לכם פורמט אחד, בדרך כלל צפייה ואז חידון, בלי קשר לאיזו משלוש הקטגוריות האלה אתם בעצם עוסקים בה. אי ההתאמה הזאת אחראית להרבה יותר תחושת חוסר יעילות בלמידה מאשר כל 'סגנון למידה לא נכון'.
שתי הטכניקות שעוזרות בכל נושא
אם תאמצו רק שני הרגלים, שיהיו אלה.
שינון פעיל
לסגור את החומר ולנסות לשחזר אותו (בקול, על דף, או על ידי הסבר למישהו אחר) עובד טוב יותר מקריאה חוזרת, למרות שקריאה חוזרת מרגישה יותר פרודוקטיבית ברגע נתון. המאמץ של לשלוף משהו מהזיכרון הוא מה שמחזק אותו שם. אם אתם מזהים תשובה רק כשהיא מוצגת לכם באפשרויות בחירה, עדיין לא ידעתם אותה.
חזרה מרווחת
רעיון שחוזרים עליו אחרי יום, אחר כך אחרי שלושה ימים, ואחר כך אחרי שבוע, נשמר הרבה יותר טוב מאותה כמות זמן שמושקעת בישיבה אחת בערב שלפני. חזרה מרווחת מרגישה פחות יעילה כי כל חזרה מרגישה קצת יותר קשה (כבר שכחתם קצת בינתיים), אבל בדיוק הקושי הזה הוא מה שגורם לזה להישאר. דחיסה מייצרת זיהוי, לא זיכרון אמיתי.
אם אתם יכולים לסגור את החומר ולהסביר אותו בקול, במילים שלכם, בלי להציץ, אתם יודעים אותו. אם אתם מזהים אותו רק כשרואים אותו שוב, עדיין לא.
איך הופכים את זה לשגרה
עדיפו מפגשים קצרים וממוקדים על פני מפגשים ארוכים ומפוזרים. שיטת פומודורו (25 דקות עבודה, הפסקה קצרה) היא ברירת מחדל סבירה אם אין לכם כבר קצב שעובד. סיימו כל מפגש בסגירת החומר וכתיבה או אמירה של מה שלמדתם, מהזיכרון בלבד. חזרו לאותו חומר למחרת, ואז כמה ימים אחר כך, ואז אחרי שבוע. זו כל השיטה: לשלוף, לא רק לקרוא שוב, ולפרוס את הזמן במקום לדחוס אותו.
איפה TopicLearn נכנס לתמונה
זה החלק שרוב הלומדים אף פעם לא מגיעים לבנות לבד, כי צריך תכנון אמיתי כדי לעקוב אחרי מה צריך לחזור עליו ומתי. TopicLearn בונה קורס סביב כל נושא שתגידו, ואז מבנה את השיעורים עם שאלות שינון וחזרות מרווחות שמוטמעות אוטומטית, כך שהמערכת שהייתם צריכים לתכנן ידנית פשוט רצה ברקע תוך כדי שאתם לומדים.